ב-21 ליוני פלשו הגרמנים למוסטי. חודש מאוחר יותר ב17 בתמוז ערכו התליינים הנאציים ועוזריהם האוקראינים "אקציה"(מבצע בגרמנית) שבו רצח ד"ר סטרונציצקי בהנאה יהודים.

היהודים הועברו לגטו שהוקם בסביבות בית העם היהודי . את הגברים העבידו בהעמסת בולי עצים לקרונות לשלחם למנסרות ואת הנשים העבידו במנסרה של זליג ובניו בניסור הקרשים וסידורם.

קפטו קרופה עשה הרבה כדי להקל על היהודים מה שהביא יהודים רבים לעבור לגטו מוסטי. יחסו האנושי כלפי היהודים הביאו את האוקראינים והפולנים לשנאו אותה ת  .למרות זאת במשך שנתיים סבלו היהודים של גטו מוסטי. הם עבדו מאד קשה ,יחס הנאצים היה אכזרי ,רצחו אנשים והעבירו כל פעם קבוצות קטנות למחנה השמדה.

בפברואר 1943 נרצחו כאלפיים איש ,גברים ,נשים וטף כאחד.סבתא טוני ניסתה לברוח , היא שברה את הגדר של ביתו של ד"ר טורק החזיקה את אימו והיתחבא מאחורי קרשים יום שלם .משם ברחה לסביבות המנסרה , היא נשראה שם 4 ימים שלג היה מאכלם היחידי. ביום החמישי  הן יצאו מין המחבוא וחזרו לגטו .

הגסטאפו סילקה את קרופה ובמקומו שמה את שולץ ,מפקד מטעם הס.ס.

אחרי הרצח ההמוני החיים בגטו המשיכו . כאשר הנשים עבדו במנסרה נודע להם שהגיעו עגלות כדי לקחת אותם לגיא-צלמות כדי להשמידם . הם החליתו לברוח ליערות של ויטשורקי הסמוכים. בזמן מנוסתם סבתא טוני נפצע ברגלה  מכדור ,היא חבשה לעצמה את הפצע עם פרורי לחם.

 ביער הם חפרו בורות  לפי הוראותיו של המהנדס זאגר והתחבאו שם .לא היה להם אוכל אז בלילות הם חפשו בשדות ומצאו תפוחי אדמה קפואים. כם הם חיו עד ינואר 1944. סבתא טוני החליטה להסגיר את עצמה לגרמנים שהעבירו אותה ללבוב למחנה ינובסקי לעבוד במכבסה עד סוף יוני 1944. יוס אחד בחודש יוני התחילו הרוסים להפציץ את לבוב, בזמן הזה ברחו אנשים מהמחנה. כעונש על בריחתם העמידו את שארית האנשים שנשארו במחנה ובתוכן סבתא טוני ליד בורות מוכנים לקבורה והתכוננו לירות בהם.ברגע זה סבתא טוני נפרדה מן החיים בקריאת "שמע ישראל" .אז קרה נס ,שליח מהקצונה הגבוהה הביא פקודה לא לירות בהם.

מספר ימים מאוחר יותר הובילו אותם למקום מסוים ששם העמיסו אותם בקרונות-משא ואחרי סיבובים וחניות במספר תחנות הם הגיעו לפשמישל. בגלל שהרוסים התקדמו במהירות הם נשארו שם זמן קצר, משם העבירו אותם לאיזור הרים לא רחוק מטרנוב . העבידו אותם בחפירות צבאיות . כך הם נדדו 3 חודשים –ביום עובדו ובלילה עינו אותם, עד שהם הגיעו למחנה ריכוז פלאשוב גם שם היה גיהינום. מפלאשוב העבירו אותם לאושביץ. יום אחד בחרו 12 נשים ובתוכן סבתא טוני והביאו אותן למעבדה ששם עשו להן בדיקות.כאשר הן הגיעו קרוב לבלוק נגשה אליהם אישה מבוגרת וסיפרה להן שהולכים לעשות עליהם ניסויים כאל עכברים. כאשר סבתא טוני שמעה את הבשורה היא הציעה להימלט. למחרת הן קפצו על קרון של טרנספורט עם אסירים שנשלחו לעבודה בגרמניה כך הן הגיעו לסכסוניה. בסכסוניה העבידו אותן 12 שעות ביממה בבית חרושת לתחמושת ברעב מוחלט. יום אחד חלמה סבתא טוני על מראה גן יפה ,עצים מלבלבים ודשא ירוק. ימים אחדים אחרי  שסבתא טוני חלמה את החלום הזה הובילו אותם בקרונות משא לשלוסנברג להשמדה. הדרכים המשובשות מפצצות  הרוסים היקשו על הרוצחים .  הובילו אותם עד לצ'כוסלובקיה. סבתא טוני  ניגשה לחלון וראתה את המראה שחלמה עליו באמיתי. הובילו אותם לא הרחק מטרזיינשטט ושם נתנו להם לצאת מהקרנות . כאשר הצ'כיפ ראו אותם במצבם הנוראי הם התנפלו על הגרמנים עם גרזנים . הנשים הצ'כיות קיבלו אותם ובמחנה טרזינשטט הם קיבלו עזרה רפואית  אוכל ובגדים.ב-25 במאי – היום בו קיבלו הצ'כים את השלטון – הם שוחררו.